ילדים סמוכים על שולחן הוריהם עד גיל 18, וגם בתקופת שירות החובה שלהם בצה"ל הם עדיין זקוקים לעזרה כלכלית של הוריהם. כאשר ההורים נפרדים יש צורך לתת את הדעת לעניין מימון צרכי הילדים אצל שני ההורים, וחלוקת הנטל הזה, שנקרא "מזונות", מהווה סלע מחלוקת אצל הרבה זוגות שנפרדים. מדובר בסוגייה מורכבת ומסובכת, שכן אין חוק הקובע סכומים כאלו או אחרים, ופעמים רבות מדובר בהתחייבות ארוכת טווח של ההורים, לפעמים ארוכה יותר ממשכנתא וכבדה ממנה.
החוק הישראלי מחיל בעניין המזונות את הדין האישי. לפיכך, אצל יהודים, הדין הקובע את גובה המזונות והיקפם הוא ההלכה היהודית. אלא שהדין הזה מפורש באופן שונה בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה, והמתח הזה בין שתי הערכאות עדיין לא נפתר ויוצר פערים גדולים בפסיקת סכומי המזונות, כך שבתי הדין הרבניים נוטים לפסוק סכומים גבוהים יותר מאלו שפוסק בית המשפט לענייני משפחה. ננסה להסביר את הפער.
כאמור, החוק הישראלי מחיל על יהודים את ההלכה היהודית. על פי ההלכה היהודית, האב חייב במזונות ילדיו שמתחת לגיל 15 באופן אבסולוטי, ללא קשר ליכולתו הכלכלית או ליכולתה הכלכלית של האם. היות ומדובר בחובה מוחלטת, צמצמה ההלכה את היקף החיוב כך שהחיוב הכספי למזונות אמור לספק לילדים רק את צרכיהם הבסיסיים ביותר (קורת גג, כלכלה, חינוך ובריאות), ובתי הדין בד"כ מעמידים אותו על סכום של כ- 1,300 ₪, אבל התוצאה היא שאבות יחויבו במזונות הילדים גם אם האם מרוויחה יותר מהם. אמנם בתי הדין יפחיתו את החיוב במזונות כנגד הזמן שבו הילדים שוהים עם האב, אבל האב יהיה חייב במזונות, ללא קשר למצבה הכלכלי של האם.
בבתי המשפט לענייני משפחה המצב שונה. בשנת 2017 ניתן פסק דין של ביהמ"ש העליון (בע"מ 919/15), שקבע שעד גיל 6 החיוב במזונות הוא עדיין חיוב אבסולוטי של האב, אבל בחישוב מזונות ילדים מעל גיל 6 ייקחו בחשבון גם את שכרה של האם.
מזונות עד גיל 6 בבתי משפט לענייני משפחה עומדים על כ- 1,300-1,600 ₪ בחודש לפני הפחתות בגין זמני שהות אצל האב. הסכום משתנה ממחוז למחוז (הפסיקה במרכז גבוהה יותר מזו שבפריפריה) וממקרה למקרה. לסכום זה בתי המשפט מוסיפים חיוב עבור מדור הילדים (קורת הגג שלהם) וחיוב בגין הוצאות חריגות לחינוך ובריאות. ההוצאות החריגות בד"כ מתחלקות בין ההורים בחלקים שווים, אלא אם יש הפרשי השתכרות גדולים בין ההורים, שאז החלוקה משתנה.
מזונות מעל גיל 6 בביהמ"ש לענייני משפחה יחושבו לפי יחס זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים, ויחס ההשתכרות שלהם. בתי המשפט לענייני משפחה העמידו את צרכי הילד הממוצע על 1,500-2,250 ₪ בחודש (יש הבדל בין המרכז לפריפריה ובין מקרה למקרה), אך הם נבחנים, כמובן, בכל מקרה לגופו. נקודת המוצא של בית המשפט היא שאם ההורים מרוויחים פחות או יותר אותו דבר, והילדים שוהים אצל ההורים פרקי זמן שווים, כל הורה יישא בהוצאות הילדים כשהם שוהים אצלו ולא ישולמו מזונות מהורה אחד לשני.
מכאן עורך ביהמ"ש חישוב שלוקח בחשבון את צרכי הילדים הספציפיים, את הכנסות ההורים ואת זמני השהות, וקובע את הסכום שעל הורה אחד לשלם להורה השני. באופן הזה סכומי המזונות יכולים להיות גם מאות בודדות של שקלים, ויכול להיות מצב שבו האם תשלם מזונות לאב.
על סכום המזונות שנקבע מוסיף ביהמ"ש את החיוב עבור הוצאות החינוך והבריאות, שמחולקות בין ההורים בהתאם ליחס ההכנסות שלהם. מדובר בהוצאות שבד"כ לא נקבע בגינן סכום קבוע מראש אלא הן משולמות לנותני השירותים בהתאם לצורך.
לסכום המזונות שנקבע מתווסף גם חיוב עבור הוצאות המדור של הילדים. גובה הוצאות המדור של הילדים נקבע לפי מפתח של 30% מהוצאות המדור של ההורה עבור ילד יחיד, 20% לכל ילד אם יש 2-3 ילדים, ו- 50% אם יש לזוג 4 ילדים ומעלה. הסכום מחושב בעת פסיקת המזונות והוא מחולק בין ההורים בהתאם ליחס ההכנסות שלהם ולחלוקת זמני השהות של הילדים.
לסיכום – סוגיית המזונות מורכבת, ותלויה בהרבה משתנים. היא נבחנת בכל מקרה לגופו ולא ניתן לדעת מראש מה יהיה סכום המזונות שייפסק על ידי בית המשפט. ברם, היות ומדובר בסוגייה כלכלית משמעותית והרת גורל, כדאי מאוד הסתייע בעו"ד שמתמחה בעניין ולהימנע מטעויות.
