החוק הישראלי קובע כי מזונות יפסקו על פי הדין האישי של הצדדים. לפיכך, אם אתם יהודים, חלה עליכם ההלכה היהודית, אם אתם נוצרים חל עליכם החוק הקנוני וכו'.
להלן אתייחס ליהודים בלבד.
במעמד הנישואין, מתחייב הבעל לזון את אשתו כל עוד הם נשואים. מכאן נובע חיובו של הבעל במזונות אשתו.
ואולם, חיוב זה עומד רק עד לגירושין והוא מותנה בכך שהאשה חיה עם הבעל.
לעניין זה יש לזכור שעל פי ההלכה היהודית, אשה עובדת צריכה לתת את הכנסתה בידי הבעל ומנגד לקבל ממנו מזונות. כאשר חיים יחד בשלום, בד"כ נכנסות שתי המשכורות לחשבון אחד ואין הבחנה בין שלו לשלה. ואולם, כשפורץ סכסוך, בד"כ מפרידים הצדדים חשבונות והאשה לוקחת לעצמה את משכורתה.
בנסיבות אלו, יכול הבעל לטעון כי האשה צריכה להסתפק במעשה ידיה (משכורתה) ובכך הוא פטור ממזונותיה. טענה זו תתקבל בד"כ, ואולם כאשר משכורתה של האשה נמוכה משמעותית מזו של הבעל, ייתכן והוא יחויב בהשלמת מזונותיה, כלומר הוא יחויב בהעברת סכום חודשי מסויים לאשה עד לגירושין.
חשוב לזכור שאם האשה מסרבת להתגרש ואין לבעל עילת גרושין, אזי יכול החיוב במזונות האשה לעמוד בתוקפו זמן רב.
אשה יכולה לאבד זכותה למזונות בשל התנהגותה. כך, למשל, אשה שבגדה בבעלה אינה זכאית למזונות, וכך גם אשה מורדת אשר אינה חיה עם הבעל.
